''תקרית רוזוול'' בברזיל. יולי 2010 PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
שני, 05 יולי 2010 16:38

''תקרית רוזוול'' בברזיל            אבי גרייף

 

מקרה התרסקות כלים חוצניים ולכידת החוצנים אשר הגיעו בהם לאזור ורג'ינה שבברזיל הנו אחד המקרים החשובים בעולם בתחום חקר העבמים והופעות החוצנים בסביבתנו.

המקרה הזה עולה על ''תקרית רוזוול'' הידועה בזכות היותו חדש ובזכות הגעתם המיידית של חוקרים רבים זמן קצר לאחר התרחשותו והצלחתם לאסוף מידע מעדים רבים מאד אשר חוו אירועים הקשורים לתקרית זו.

כן חשובה העובדה שאמצעי תקשורת רבים תעדו ושידרו כתבות על המקרה.

את המקרה פרסמתי לראשונה בספר '' העב"מים השנים האחרונות '' בהוצאת אסטרולוג , בשנת 1998.

כשהמקור למידע הייתה כתבה בעיתון וול סטריט ז'ורנל מ28.6.96  ומהעיתון קרוניקל של סאן פרנסיסקו מ18.8.96.

שם סופר שמוקד אזור התקרית הינו באזור מרכז גידול קפה והעיירה ורג'ינה הנמצאת במרחק של כ150 ק''מ מצפון מערב לריו- דה-ז'נרו נחשבת למוקד הפעילות.

אזור התקרית נודע זה כ- 30 שנה כעשיר בדיווחים על התגלויות של עב"מים ונאספו ממנו מאות עדויות.

את התקרית האחרונה תעדו שלשה צוותים של הטלוויזיה הברזילאית ושודרה אודותיה תוכנית בערוץ הארצי שבה רואיינו תושבים רבים אשר סיפרו הידוע להם בעניין.

כן צוין שבידי חוקר עב"מים מקומי בשם פקאסיני עדויות של שבעה עדים שראו חוצנים.

 

מידע בעניין לתקופה שעד שנת 1997 פרסמתי בביטאון 25 בשנת 1999. מקורו בסיכומי חקירה של הארגון השוודי לחקר עב"מים,מדפי מידע של החוקר סטנטון פרידמן, מדפי חקירה של העיתונאי שעשה עבור חדשות ה-סי אן אן ומתמליל מתוך תכנית טלוויזיה ברזילאית הכוללת ראיונות של עדים.

 

והרי סדר האירועים כפי שמצטייר מתוך המידע.

'NORDE''- הגוף הממונה על ההגנה האווירית האסטרטגית של ארה''ב הבחין בעבם או עבמים נעים

באטמוספרה מעל למרחב ורג'ינה הודיעה על כך ב13.1.96 לרשויות הברזילאיות אשר הזעיקו כוחות צבא לאזור.

בשעה 8.00 ,לאותו היום נסע קרלוס דה סאוזה טייס אולטרא לייט על הכביש כ- 15 ק''מ מורג'ינה.למשמע רעש מוזר עצר את רכבו.

בגובה של כ-120 מ' מעליו ולשמאלו ראה עצם דמוי סיגר שנע צפונה שלו חלונות לאורכו, מעין חור או מעיכה בחרטומו וסדק לאורך כמחצית מארכו שממנו נפלטו עדים או עשן. חזר אל הרכב והחל לנסוע במקביל לעב"ם עד שזה צלל אל מאחורי גבעות ונעלם מעיניו. סאוזה חשב שנפל ולכן חיפש אותו. לאחר כ-30 דקות הגיע אל פסגת גבעה וממנה ראה שברים פזורים על שטח רחב וכן כארבעים חיילים חמושים, שתי משאיות, הליקופטר, אמבולנס ושבע מכוניות.

מצא על האדמה מין חומר קל מאוד ש''דאה'' בנפלו ואשר התיישר מיד לאחר שקופל. החיילים הבחינו בו וצעקו לעברו שיסתלק מיד.

בגלל ההלם מהמקרה חזר על עקבותיו לעבר סאן פאולו.

במשך התקופה שבין ה-13 וה-20 לינואר התקיימה פעילות צבאית ענפה באזור וורג'ינה

בסביבות השעה 1.00 ב-20 לינואר התעוררה משפחת החוואים רודריגז המתגוררת במרחק של כ-10 ק''מ מורג'ינה לרעש שגרמו חיות המשק שלהם. דרך החלון הם ראו שבעלי החי מתרוצצים בבהלה במכלאה. כשהביטו לשמים הבינו את סיבת הבהלה, שם היה עב"ם שקט וחשוך שדמה לצוללת, בגודל של אוטובוס קטן שפלט עשן או אדים שהתנדנד באויר ''כמו וילון ברוח'' ושהיה בגובה של כחמישה מטר מעל לאדמה. ממקור בצבא ברזיל ומעדות של אזרח אמריקאי נודע שאותו עב"ם התרסק בין השעות 1.30 ל-5.00 בבוקר, נתגלה ע''י הצבא, הוטען על משאית השכם בבוקרו של ה-20 לינואר ונלקח מהמקום.

בשעה 8.00 של אותו היום תלמיד הקולג' הילדו לוסיאו גלדינו בן ה-20 המתגורר בקצה הצפוני של ורג'ינה פתח את חלון חדר השנה שלו וראה '' יצור עם עור שמנוני שנע בכבדות שלו ידיים קטנות עם 3 אצבעות ארוכות במיוחד , קרח , ערום שגבהו לא עלה על 1.5 מטר.''

באותו הבוקר החל בשעה 7.00 הגיעו מספר קריאות טלפון על חיות מוזרות מאזרחים אל תחנת הכיבוי המקומית.(בין תפקידי הכבאים שם גם הטיפול בחיות החודרות אל הישוב).

בשעה 9.00 נשלחו לאזור ארבעה כבאים שהיו  מצוידים ברשת שהופתעו למצוא במקום גם חיילים. הכבאים נכנסו אל החורש והחלו לחפש את היצור שתואר ע''י גלדינו וע''י אישה שמנעה משני נערים בני 12 ו 14 מלהמשיך לזרוק אבנים על היצור.  .

בהמשך הגיע למקום מפקד הכבאים ומכונית צבאית עם שני קצינים וסמל. לאחר כשעתיים עלה בידי הכבאים ללכוד את היצור בסבך. הם מסרו אותו לידי אנשי הצבא שלקחוהו איתם.

בשעה 14.00 צעיר שעסק באימון ריצה ראה שבעה חיילים חמושים נכנסים לאזור מיוער. זמן קצר אחר כך שמע שלש יריות. לכן חזר מתוך סקרנות. אז ראה משאית צבאית חונה וארבעה חיילים הנושאים שני שקים.

הוא הבחין שבאחד והשקים זז משהו אילו השק השני היה דומם. הוא ראה שהשקים הוכנסו אל המשאית שנסעה משם.

בהמשך למדו החוקרים ששוטרים צבאיים תפסו חוצן נוסף באזור מיוער , באותו היום.

בשעה 15.30 ,באותו היום ולג'וריה בת ה -14 ואחותה ליליאן בת ה-16 עם חברתן קטיה בת ה-22,אם לשלשה ילדים הלכו מהעבודה אל ביתן דרך חורשה שם ראו יצור מוזר שנראה כמנסה להסתתר. למראהו נבהלו ורצו אל ביתן.

כך מתארת אותו ולג'וריה; '' הוא היה חום, היו לו עיניים אדומות,העור היה מבריק, כמכוסה שמן ולראשו

שלוש קרניים ''. וליליאן אחותה אמרה; '' הייתה לי תחושה כאילו הוא נפחד, כי האקלים שלנו מזיק לו. כאילו שידר כלפי במבטו יגון, עצב,כאילו אמר ' אני סובל'.''

פרופ' ג'והן מאק חקר את שתי הנערות ואישר את אמינותן.

בסביבות השעה 18.00 נלכד כנראה חחוצן ששלש הנשים ראו קודם לכן.

 

12345678

 

עוד חוצנים באזור -   בתאריך 21.4.06 שעה 21.00, אישה בת 67 יצאה ממסעדה הנמצאת בגן החיות של ורג'ינה כדי לעשן.במרחק של כארבעה מטר ראתה יצור שדמה בדיוק לתאורי הנשים בינואר אותה השנה. היא קפאה על מקומה בפחד כאשר כל הזמן היצור הביט בעיניה ללא הרף.לדבריה צבע עורו היה חום כהה כשעל ראשו היה התקן דמוי קסדה שכיסה את אזניו.עורו היה מבהיק ושמנוני,פניו עגולות, היה קרח ופיו היה בצורת חריץ דק.

בחודש מאי של אותה השנה דיווח נהג שראה יצור דומה ליד הכביש הראשי מזרחית לורג'ינה ויש גם עדות על חוצן מהעיר פאסוס הצפונית לורג'ינה.

 

דיווח על ריחות מוזרים- קרלוס דה סוסה דיווח על ריח אמוניה במקום ההתרסקות.

אימן של האחיות שחזרה למקום שבנותיה ראו את החוצן מסרה שהריחה שם ריח הדומה לריח אמוניה.

אף עדים אחרים שהגיעו למקום מסקרנות מסרו שהריחו ריח דומה.

 הבדיקות במתקנים רפואיים -    חוצן שנלכד חי ע''י חיילים הועבר מיידית לבית חולים במקום. הצוות שם הוזהר לשמור את המתרחש בסוד.

אחת ממחלקות בית החולים בודדה ונשמרה ע''י שוטרים וחיילים. אבל ללא הועיל-אזרחים ומקורות מקרב הצוות הרפואי אישרו את הבאת החוצנים לשם. ידוע גם שהגיעו למקום שני רופאים אמריקאים.

כן נודע שחוצנים מתים שהו מספר ימים בבית החולים המקומי.

ב23.1.96 יצאה שיירה עם הגופות אל אוניברסיטת קמפינס. שם הן נבדקו ע''י המומחה הבין לאומי פורטונטו בדן פלהרס שביצע עשר שנים קודם את הבדיקה בגופת יוז'ף מנגלה, הפושע הנאצי.

נחשפו עדים שראו עובדי בית החולים אוספים דגימות עפר ממקום הלכידה של אחד החוצנים.

נודע שגופת חוצן הוקפאה באוניברסיטת קמפינס ואולי נשארה שם.

החוקרים אספו מידע שלפיו שישה חוצנים חיים הוסעו אל שדה התעופה של קמפינס,שם הועלו על מטוס צבאי ברזילאי והוטסו לסאן פאולו מקום שהוטענו על מטוס 17 C של ארה''ב. ע''פ מידע מפיקוח שדה התעופה יעד המטוס היה בסיס חיה''א האמריקאי אלבורג שבפנמה.

פעולות לטשטוש העדויות- שעתיים לאחר שגורש ממקום ההתרסקות חנה קרלוס סאוזה בבית קפה.למקום הגיעו שני אזרחים בעלי תספורת וחזות צבאית , ברכב אזרחי. אחד מהם זיהה אותו בשמו ,גילה בקיעות רבה אודותיו והזהירו לבל ידבר ''על מה שלא ראה''.

משום שמשפחתו סבלה מרדיפות של המשטרה.פחד ושמר לעצמו את המידע. רק לאחר שקרא על הארועים בעיתון, כעבור שמונה חודשים יצר קשר עם החוקר קלאודיו קובו וכך נודע סיפורו.

בתחילת חודש מאי של אותה השנה  הגיעו אל ביתן של האחיות סילווה ארבעה גברים לבושים שחור.הם התיישבו ממולן על הספה. אחד מהם שנראה כבן חמישים ושלשה כבני שלושים.היו אדיבים אבל ענייניים.

רק המבוגר ואחד הצעירים דיברו. במשך שעה עסקו בשכנוע הנערות שישנו את עדותן ואף הציעו להן סכום של 20000 דולר במזומן תמורת הופעה בטלויזיה שבה יכחישו את מה שסיפרו שראו.

אימן ענתה שתחשוב בעניין.הזרים פלטו אזהרה טרם לכתם שלא יעיזו לעקוב אחריהם ושלא ינסו לראות את מכוניתם. אבל המכונית זוהתה בכל זאת כ''לינקולן קונטיננטל'' כחולה, בשנת יצור 1994,וכבעלת לוחות רישוי ממשלתיות.התברר שאחד מהארבעה היה ברזילאי והשלשה היו אמריקאים.

חמישה עשר יום לאחר לכידת החוצנים נפטר אחד מאנשי הצבא שהשתתפו בלכידה.

הניפטר מרקו אלי צ'רסי,בן 23,שרת ביחידה של השרותים החשאיים והיה בריא לחלוטין עד לארועים,אולם יומיים לאחריהם חש כאבים שנגרו עד שניפטר.סיבת המוות שנמסרה למשפחתו הייתה ''דלקת ראות''. ואילו את דוח נתיחת המוות שמרו ומסרוהו למשפחתו רק כעבור שנה לפטירתו.

 

מידע נוסף על המקרה של החייל מרקו אלי

 

פרטים חדשים על איש הביטחון שנפטר לאחר שנגע בחוצן פורסמו בביטאון 47 מאפריל 2005.

המידע מפרסום בעיתון יו אף או ברזיל מאוגוסט 2004.

בפרסום החדש ראיון עם הרופא שטיפל בחייל ופרטים נוספים וחדשים שאסף העיתון.

התברר שהחייל שרת במשטרה הצבאית ביחידה שסימנה פי 2.

הוא תפס את החוצן ב-20.1.96.עורך דין שחקר מטעם העיתון הצליח למצוא את דו''ח הנתיחה שלאחר המוות השייך לחייל. המקור שמסר לידיו את הדוח סיפק לו מספר פרטים על הלכידה. המקור מסר שהחוצן הגיב בעדינות וביקש מהחייל לאחוז בזרועו השמאלית ללא הכפפה.

עורך הדין יצר קשר עם משפחת החייל אשר דרשה מהמשטרה המקומית לחקור את הנסיבות, הגורם והאחריות למותו. הם מסרו לחוקר שהחייל שהה בביתם במשך מספר ימים לאחר האירוע, שבמהלכם הופיע "אבסס" מתחת לזרועו.

מפקד משטרת ורג'ינה שהוביל את החקירה לא הורשה להיות נוכח בעת ביצוע הנתיחה שלאחר המוות.

מפקדו במשטרה הצבאית של מרקו אלי הכחיש שאלי השתתף בפעילות ב-20.1.96 דבר שבני משפחתו דוחים כשקר.

במהלך שהייתו בבית הוריו, באחד הלילות, החל לחוש כאבים בגבו. בהמשך החל גופו להשתתק, חומו עלה ולכן אושפז בבי''ח. שם בודד והרחק מבני משפחתו.אחותו שהתמידה לבקרו בביה''ח,לא יכלה בכלל ליצור איתו קשר ולקבל מידע מהרופא שטיפל בו .לא נאמר לה אפילו ממה הוא סובל.

זמן קצר לאחר האשפוז החייל הועבר לבי"ח אחר בעיר לבי"ח שאליו מסר את החוצן החי. שם הוא טופל במחלקה לטיפול נמרץ ,וניפטר ב-15.2.96,שהם עשרים ושישה ימים לאחר שלכד את החוצן.

בזה עיקרי הראיון שקיים חוקר העב"מים פרנקו רודריגז עם הרופא אשר טיפל בחייל וכשל בניסיון להציל את חייו. לשאלה מה היה הגורם למותו של מרקו אלי ענה ; החייל הגיע למחלקה לטיפול נמרץ ב12.2.96 כשהוא מתלונן על כאבים חזקים באזור מותניו. בוצעו בדיקות שתן ובדיקה ע"י אורטופד,ששלל

אפשרות של בקע בקיבה. בדיקות דם הראו על נוכחות של גורמי הרעלה, ולכן ניתנו לחולה פניצילין וגנטימיסין. חשבנו שהוא סובל מדלקת בדרכי השתן או מדלקת ריאות.הייתה הקלה במצבו ב-13.2.96, אבל מצבו החמיר יומיים לאחר מכן,ב15.2.96, התפתחו סימנים להרעלת דם כללית. אז העבר לבי"ח הסמוך אל המחלקה לטיפול נמרץ.שם התדרדר מצבו במהירות ותוך שעות ניפטר. בנתיחה שלאחר המוות נמצאו סימנים לדלקת בדרכי השתן וסימנים לדלקת ריאות.

הרופא אמר גם כי האבסס שהיה לו החלים בזמן אשפוזו בביה''ח. הרופא  ד''ר קסריאו מסר כי החייל הצעיר נחשב לבריא לגמרי,ולכן לא סביר כי מותו ייגרם ע"י דלקת בדרכי השתן דלקת ריאות או "אבסס".

הרופא אמר שהחייל הותקף ע"י שלושה סוגים שונים של בקטריות, דבר הנחשב לנדיר בקנה מידה עולמי בהתייחס לנסיבות המקרה. מותו היה יכול להיגרם מכשל של מערכת החיסון.

לשאלה האם ראה את גופת החייל,ענה,שלא הורשה לראותה,דבר שנראה תמוהה בעיניו.

לא נמצא כל הסבר למוות והרופא חושב שהוא נחשב למוזר ושאינו ניתן להסבר הגיוני.

כך אומר ד''ר קסריאו; '' במשך 25 שנות עבודתי במקצוע לא נתקלתי במקרה מוות של אדם צעיר ובריא מהרעלה כזאת''.

בספר שפורסם בצרפת מסופר כי רופא שניתח את היצור נתן שם תאור מפורט שלו וקבע שטיבעו חוצני ללא ספק.

 

על ורג'ינה מספרו של טימוטי גוד

 

הספר    ANEARTHLY     DISCLOSER    יצא   בשנת 2000 באנגלית. בשנת 2002 הוא יצא בתרגום לרוסית. מובא בזה מידע מתוכו אשר תורגם ע''י ייבגני קובנצב.

טימוטי גוד מכיר עוד משנת 1988 את העיתונאים בוב פרט וסינטי לואיס שהנם המקור למידע המתפרסם בזה. הוא מעריך ומחשיב מאד את אמינותם ויכולותיהם המקצועיות.המידע שהם מסרו מהווה אימות ותוספת למה שפורסם קודם לכן.

הספינה מעל לחווה  -   בשעה  1.14 ליום ה- 20.1.96 התעוררה בעלת החווה ארליאנה אוגוסטה למשמע קולות בהלה מכיוון פרותיה. דרך החלון ראתה שהבקר מתרוצץ במכלאה. למעלה מעליהם ראתה כלי טיס מואר באור קלוש אשר דמה ל ''צוללת ''. אוגוסטה העירה את בעלה אוריקו דה פרייטש. שניהם עקבו אחר הכלי שהיה בגודל של ''אוטובוס קטן ''.

החוקר המקומי רודריגז סיפר לבוב פארט ולסינטי לואיס שהזוג ראה שמחלקו האחורי של הכלי יצא עשן אפור ושהוא התנדנד באויר  ''כמו וילון ברוח '' ושהיה בגובה של כשבעה מטר מעל לקרקע.

לאחר כ- 45 דקות הוא התרחק ונעלם מאחורי הר קרוב. העדים אמרו לרודריגז שהייתה להם תחושה שלכלי הייתה איזו שהיא תקלה. כן מסרו שכלביהם, משום מה לא נבחו והיו רגועים .נם ילדי הזוג בגילים שבין 12 ל 20 לא התעוררו.

 

עד להתרסקות ספינה - בבוקרו של יום 13.1.96 נסע קרלוס דה סוזה מכיוון סאן פאולו כשהגיע אל קרבת ורג'ינה שמע רעש רם. למעלה ראה כלי כסוף,דמוי סיגר שטס לאורך הכביש בגובה של 150 מטר

ובמהירות שבין 40 ל50 קמ''ש. אורכו היה כ12 מ' ורחבו כ-4 מ'.  היו לו ארבעה חלונות על צידו.

לאורכו נראה סדק שממנו יצא עשן לבן.

דה סוזה נסע בקרבת העב"ם לאורך כ- 15 ק''מ עד שראה אותו נעלם מאחורי גבעה. החליט לנסות ולראות האם נפל . לכן נסע לחפשו .לאחר כ – כ 25 דקות  הגיע למקום שראה את חלקיו מפוזרים. לדבריו אחדים מהם היו גדולים מאד. בשטח ראה כ-40חיילים,שתי משאיות צבאיות ,שלשה רכבים פרטיים, אמבולנס.עם שני חובשים,ומסוק.

הוא הריח ריח חריף של אמוניאק. דה סאוזה הרים מהקרקע חלק דמוי אלומינים שהיה קל כנוצה ונפל לאט לאט. כשהבחינו בו החיילים גרשו אותו בצעקות.

לאחר זמן הוביל דה סאוזה את החוקר  רודריגז וחוקרים נוספים למקום הם הבחינו בחלקה שרחבה כ-150 מ' שנראתה במכוסה בחול שנראה כחדש במקום.

כן נאספו עדויות מחיילים שמסרו שאת שברי הספינה העבירו בשתי משאיות לבסיס של האקדמיה הצבאית,

התברר שהשברים הועברו משם אל המכון הממשלתי שבעיר סאן חוזה דה קמפוס הסמוכה לסאן חוזה.

ב11.12.99 בהרצאה שנשא הסופר והעיתונאי הספרדי חואן חוזה גסטס, בסאן פאולו מסר שנימצאו סימנים מוזרים בקרקע בסמוך למקום לכידת אחד החוצנים. סימנים שנמצאו לאחר זמן. על האדמה הקשה שעליה צמח עשב מצא חואן חוזה שלשה שקעים '' צילינדריים '' שעומקם כ-20 ס''מ ורוחב של כל אחד מהם היה ב-30 ס''מ שהיו מסודרים במבנה משולש במרחקים של כ-11 מ'. עץ בקרבתם נראה שבור ויבש. אבן אשר נמצאה במרכז המשולש נראתה כלאחר המסה . בדיקות מעבדה שנעשו בה גילו שנחשפה לחם של 1100 מעלות צלסיוס.

 

תפיסת היצורים-  בתאריך ה-20.1.96 החל בשעות הבוקר החלו מכבי האש בורג'ינה לקבל הודעות  מאזרחים על  "חיות מוזרות" .

בין תפקידיהם גם לטפל במקרים של חדירת חיות לעיר.

בשעות אחה''צ של אותו היום הם הצליחו ללכוד יצור שהסתתר בין השיחים. נמסר שגופו הדיף ריח לא נעים, ושגבהו היה כ 1 מ', שעיניו היו בצבע אדום כ ''דם '' ועורו היה חום שמנוני. היו לו מין שלש ''כרבולות'' על ראשו ושפיו היה קטן. נראה היה שהוא פצוע. היצור לא התנגד לתפיסתו.השמיע מין זימזום.

בהמשך הגיע למקום מפקד הכבאים במשאית צבאית עם שני קצינים אשר לקחו את היצור אל האקדמיה הצבאית. מפקד האזור הורה לסגור את האזור לכניסת אזרחים

האזרח אנריקו גוזה דה סאוזה ראה מגג ביתו איך מכניסים את אחד היצורים לארגז שגדלו כמטר מרובע ושסוגרים אותו עם מכסה ומעלים אותו אל תא המטען של משאית. מפקד הפעולה, אלוף משנה,אסר על כל מי שהיה מעורב לדבר על הפעולה שכונתה על ידיו ''משימה סודית''.

לסינטיה ולבוב נודע על לכידה של חוצן נוסף מהחוקרים המקומיים  אבג'רה רודריגז וויקטוריו פקאציני. כך מסרו לטימוטי גוד; ''בין השעות 13.30 ל14.00 רץ  ג'וגינג ראה שבעה חיילים הולכים לכיוון היער. שניים מהם נשאו ארגזי אלומינים קטנים. החיילים הסתדרו במבנה של וי והחלו לסרוק בסביבת מסילת הברזל.לאחר מכן פנו לעבר היער. הרץ המשיך בריצה אבל לאחר כדקה שמע  שלש יריות.מתוך סקרנות חזר וראה משאית וארבעה חיילים. כל שניים נשאו תיק . באחד מהתיקים הבחין בתזוזה.התיקים הועלו על המשאית  שהתרחקה. עו''ד המתגורר בסמוך שמע גם כן את קולות הירי ואף ראה את החיילים שנשאו את השקים שבאחד מהם ראה תנועה.

 

ביום 20.1.96 בשעה 15.00 ראו האחיות ליליאנה דה סילווה,16 וולקירה דה סילווה 14 וחברתן קסאביה 22 יצור מוזר.

כך סיפרה לליליאנה; '' בהתחלה חשבתי שזה פסל '' אבל אח''כ היא וולקיריה נוכחו לדעת '' שזה יצור חי, היה לו עור בצבע חום, היצור ישב בכיפוף בירכיים ''.הן ראו אותו ממרחק של כ-20 מ', היה סמוך לבנין נטוש. היה נטול שער,ללא בגדים. היו לו רגליים וידיים דקות.לא נראו אברי מין.גבהו היה כ-80 ס''מ. כפות רגליו היו שקועות בין עלים. עורו נראה שמנוני. ראשו דמה ל ''משולש עם שלש כרבולות''. עיניו היו במבנה '' אליפטי '' בצבע אדום וללא אישונים. הפה היה בצורת חריץ קטן, גם האף היה כמעט בלתי נראה. לא היו לו אוזניים. אל הצוואר, החזה, הכתפיים והידיים נראו כאין '' צינורות עורקים "ענקיים" כגודל עורקי הלב.

קטיה אמרה שהיצור לא דמה לא לאדם ולא לחיה.הוא שידר הרגשת דחיה.עיניו היו אדומות , הן הטילו אימה על הבנות שצעקו בבהלה. אז היצור סובב את ראשו , כאילו נבהל, הביט לעברן, התכופף יותר כאילו הסתתר.זה התיאור שנתנו הילדות לבוב פרט. כן מסרו שכ- 20 דקות לאחר שהגיעו אל ביתן לאחר שהתאוששו נסעו עם אימן ושכן אל מקום המפגש. היצור לא היה שם יותר,הן מצאו שם רק שטח עם עשב מושכב והריחו ריח חריף של גפרית או אמוניה. במקום הן פגשו אישה וילדה שהגיעו למקום למשמע צעקות הבנות.הן סיפרו שלאחר שליליאנה וולקירה עזבו הן ראו איך מכבי האש תפסו ולקחו את היצור.

החוקר רודריגז  שתיחקר את הבנות התרשם מאמינותן והבחין שהיו במין הלם.

 

החיפושים נמשכו בסביבות השעה18.00 שני סוכני משטרה צבאית  תפסו יצור נוסף שדמה לזה שראו ליליאנה וולקירה. היצור הוכנס אל המושב האחורי של מכוניתם.  ע''פ מה שבוב וסינטי גילו היצור הזה לא היה בריא.נלקח על ידם למרפאה הצבאית אבל שם סרב הרופא לקבלו. לכן נלקח אל בית החולים

אחד השוטרים נגע ביצור בידיו החשופות.

 

הבדיקות הפתולוגיות- אחות מבית החולים בורנ'ינה סיפרה שבמשך שעות הייתה אחת ממחלקות בית החולים סגורה אפילו לצוות הרפואי נאסר לבקר שם. כן מסביב לבית החולים ניצבו חיילים.

הגיעו רופאים מערים אחרות – כך סיפר החוקר רודריגז לבוב ולסינטי כמו כן מסר שב 22.2.96 הוזמן כל צוות בית החולים לישיבה. שם נאמר להם במפורש שעליהם לשכוח את מה שהתרחש בבית החולים.

נאסר עליהם לאשר את ההתרחשויות.עליהם לדחות כל שאלה שישאלו בעניין נאסר עליהם לגלות את מה שהתרחש.(במיוחד הודגש להם שלא לדבר עם החוקר רודריגז.).

לשאלות ששאל עורך העיתון  יו אף או מגזין,גרהם בירדסדייל אישר החוקר ויקטוריו פקאציני שהיצור הראשון אשר נלכד ב20.1.96 נשלח אל האקדמיה הצבאית .ואילו היצור השני, שהיה פצוע הובא תחילה אל בית החולים העירוני ואח''כ נשלח אל בית החולים הומניטה.

בין השעות 15.00 ל18.00 ב22.1.96 נראו שלש משאיות. אחת נכנסה אל בית החולים מכניסה צדדית.היא באה לקחת יצור שהכנס אל ארגז בגודל 1.7 מ'  על  0.60 שכוסה במכסה כך סיפר קצין לאחד החוקרים.

כן נודע שבבית החולים נכחו רופאים רבים. היו שם גם אנשי כיבוי אש ומשטרה צבאית. קצין בדרגת  סגן עסק  בהסרטת האירועים וקצין אחר ניהל רישומים.

אחד הרופאים פתח את פיו של החוצן המת ובאמצעות פינצטה ומשך החוצה את לשונו. צבעה היה שחור

וארכה הגיעה לכ-12 ס''מ. כששחרר אותה חזרה אל מקומה בפה.

 

בחדר הנתיחה שרר ריח חריף של אמוניאק. גובה היצור שנותח היה כ 1.60 מ'. כפות רגליו היו גדולות ודמויות וי.עורו היה שמנוני.הראש היה גדול ביחס לראשו של אדם.היו עליו שלוש בליטות.שני חורים היו במקום האף.וחריץ קטן ודק כפה.עיניו היו גדולות וללא אישונים.רגליו היו קצרות ודקות ידיו היו ארוכות

ורזות עם שלש אצבעות. לא היו אברי מין,פטמות,טבור. ברכיו היו פצועות.

באוניברסיטת קמפינס בוצעה נתיחה שלאחר המוות שבה השתתף הפתולוג אשר ביצע את הזיהוי של גופת הנאצי מנגלה. הפתולוג הכחיש כל הזמן את הארועים בורגינה. אבל לאחר מספר שבועות בהרצאה שנתן ענה לשאלה ; ''אדוני לצערי לשאלה זו אענה לך רק בעוד עשר או חמש עשרה שנה.

בידי החוקרים המקומיים רשימת אנשי הצבא שהשתתפו באירועים.

 

עוד יצורים  - ב21.4.96 סעדה אישה בת 67 במסעדה שנמצאת באזור גן החיות של ורג'ינה.

בשעה 21.00 לערך יצאה לעשן.לאחר זמן קצר הרגישה שמביטים בה.במרחק של כ-5 מ' ממנה עמד יצור שלא ראתה כמותו מעולם. חשה תחושת גועל למראהו.עורו היה חום ומבריק,עיניו היו אדומות ופיו היה דמוי חריץ קטן. היצור הביט בה כל הזמן, במשך כ-5 דקות.האישה המבוהלת לא הצליחה לזוז.

לבסוף הצליחה להתרחק. כשהגיעה לדלת המסעדה הביטה לאחור וראתה אותו ממשיך להביט בה.

שבוע לפני המקרה הזה מתו מספר חיות בגן.המנהל ד'ר קבראו סיפר שמצאו מתים ; שני יעלים ,ארמדיל, חתול בר, ותוכי.

מבדיקות המעבדה התברר שבגופות אוכל הנמלים(ארמדיל) ובגופות היעלים ניתגלו סימנים להרעלה טוקסית.

 

השוטר הצבאי שנגע בידו בחוצן הגיע לאחר מספר ימים לביה"ח כשהוא סובל מחום גבוה משיתוק בגפיו וחוסר יכולת לאכול. בהמשך גופו הכחיל הוא נכנס להלם,איבד את הכרתו ונפטר ב15.2.96.

משפחתו הגישה תביעה משפטית כנגד המשטרה הצבאית כי לא קבלו מידע על נסיבות מותו.הדבר היחיד שקבלו היה דו''ח מעבדה שקבע שנמצאה בגופו כמות קטנה של חומר רעיל.

כן לא נרשם כי ביום הלכידה היה על משמרתו.

 

בענין NORDE - ע''פ מה שנודע לטימוטי גוד זה זמן רב NORDE (מערכת הגנ"א האמריקאית) עוקבת אחר תנועות העבמים באמצעות מערכת רדיו מכמים מתקדמים ביותר . מידע ממטאורולוג ברזילאי חושף כי מדי יממה בממוצע מתגלים  חמישה עבמים מעל לברזיל.יש ביניהם המגיעים לגודל של כ-600 מטר.

 

איומים על עדים וחוקרים-  החוקר פאקציני קיבל איומים רבים על חייו. אנונימיים וטלפוניים.

הוא סיפר לגרהם בירדסדייל כי מפקד בדרגת גנרל אסר על אנשי צבא להיות בקשר עם חוקרי עב"מים.

קצין סיפר לו שאם מישהו רק יזכיר את שמו של פקאציני יאסר לעשר שנים. לכן הוא תמיד חמוש.

לחוקרים נודע שבעת שהחוצן שנלכד ב20 לינואר הוכנס לארגז היה במקום אמריקאי לבוש אזרחי.

וכן שבנמל התעופה של סאן פאולו נחת מטוס מטען מסוג גלקסי ושב-22 לינואר נראה בנמל התעופה של קמפינס.

החוקרים פקאציני ורודריגז תיחקרו 25 עדים ,ביניהם אנשי משטרה משטרה צבאית,חיילים ורופאים. ברשותם שמות של כמעט כל אנשי הצבא הקשורים לארועים בורג'ינה.

פקאציני מחזיק עדות מוקלטת בת  42 דקות של עדות קצין על אירועי הלכידה ב-20.1.96. בה הוא נשמע אומר; ששמע קול של מין זימזום שהשמיע החוצן שדמה לזמזום דבורה.שמכבי האש של ורג'ינה תפסו את היצור. שהעבר אל בסיס האקדמיה הצבאית.ושמשם העבר אל בית החולים כגופה ואח"כ הועבר לאוני' קמפינס.ושעל המבצע פיקד אלוף משנה אולימפיו וולנדי סנטוס.

 

לעורך המגזין יו אף או ריפורט נודע שחיילים חפצו לפרסם הידוע להם אבל חששו מעונשים לבני משפחותיהם מרשויות הממשלה.

אנשי צבא ברזילאים כעסו מהעברת החוצנים שנלכדו בארצם לארה"ב.

היה גם מין צרוף מקרים מיוחד. במרץ 1996 הגיעו לסאן פאולו מזכיר המדינה האמריקאי וורן קריסטופר

ומנכ"ל נאסא דניאל גולדין.

 

מה שמיחד את מקרה ורג'ינה שהרבה מאד אזרחים , חיילים ושוטרים העידו על מה שהם יודעים על המקרה ואף ללא חשש מלגלות את שמם. ביניהם גם כאלה אשר השתתפו בבדיקות הרפואיות של גופות החוצנים. גם עתה , בשנת 2010, ניתן להגיע לורג'ינה ולאמת את המידע.

לכן מקרה ורג'ינה הינו ההוכחה הטובה ביותר לקיומם של חוצנים ולעובדה שחוצנים מבקרים בכדור הארץ בזמננו.

בולטת כמובן ההתעלמות המוחלטת של התקשורת בישראל למקרה , בסגנון הטמנת הראש בחול. כשהיא מוותרת אפילו על הערך הסנסציוני של הסיפור לטובת המשך ההסתרה.

זוהי גם ההצדקה והחשיבות הרבה שיש לקיומו של המרכז הישראלי לחקר עב"מים היחידי שהביא מידע חשוב זה לידיעת הציבור.  

עדכון אחרון בתאריך רביעי, 07 יולי 2010 23:06