השעה היתה חצות וחצי כשאורחיה של חני סלומון יצאו מביתה לעבר המכונית כדי לחזור לירושלים.
בשמים מולם הבחינו בעבם. ענבר חזרה בריצה לבית לקרוא ליתר האורחים שיבואו להביט אבל הם לא האמינו. ענבר חזרה הלוצה אל שלשת חבריה שהביטו בעבם.
כך מתאר אותו איתי;” דבר היה עצם כיפתי, כשמאחוריו עוד זנב עם כיפה קטנה יותר. בפס התחתןן של הכיפה הגדולה ריצדו לסרוגין אורות אדומים וירוקים. זה נראה כמו שריון של צב גדול, שלידו שריון קטן יותר. צבע הגוף היה צבע שנהב.
העצם היה נייח אבל בעצע תנועות קלות כאילו כדי להתייצב. גדלו היה כגודל קניון איילון.
תמי קלי מספרת;” כשהלכנו לרכב ראינו בשמים חללית הדומה ללוייתן. הגוף בקצה האחד היה עבה יותר מאשר בקצה השני. הצבע שלו היה אפרפר כחלחל. בהתחלה ראינו את הפרופיל שלו ואז החלק הרחב פנה כלפינו והתחיל להעלם.כל הענין ערך כדקה”.